רפלקציה על הפעולות

1. פרטים כללים

שם המורה:מנוחה פרבר  
 תאריך הפעלה:רביעי, 1 יוני 2022, 12:00 AM 
  
הבעיה שהופעלה  תיקון ציון אם אחר, פרטו:
הכיתה בה הופעל:   ט הקבצה:  הקבצה א
אם בחרתם "אחר", פרטו   
מספר תלמידים בכיתה: 25   


2. תיאור הבעיה

אם ערכתם שינויים בבעיה המקורית, העלו אותה כפי שהפעלתם.


תארו את השינויים שערכת ואת הסיבות לכך:
 כיצד, אם בכלל, קשורה הבעיה לרצף ההוראה?אין קשר
אם בחרתם "אחר", פרטו:



3. מבט כללי על הפעלת הבעיה

פעילותסביבת פעילותאופן העבודהזמן (דק')
שלב אעבודה על הבעיהשיעור פנים אל פניםאחר (פרטו)15
שלב בדיון בעקבות עבודה על הבעיהשיעור פנים אל פניםעבודה משותפת במליאה45
שלב ג
שלב ד
שלב ה
פירוט נוסף על שלבי ההפעלה: 

שלב א' - עבודה על הבעיה, אופן העבודה: נתתי לתלמידים לבחור אם לעבוד בעבודה אישית, בזוגות, או בשלשות.




4. שיגור הבעיה
פעולות המורה
(סמנו את כל הפעולות שבוצעו)
חילקתי דפי עבודה או שלחתי קישור לבעיה
 פירוט נוסף על פעולות המורה:
פעולות התלמידים: קראו את הבעיה ומיד התחילו לעבוד עליה
שוחחו בינם לבין עצמם (פרט בהמשך)
פירוט נוסף על פעולות התלמידים:


5. בעת פתרון הבעיה
פעולות המורה בעת עבודה על הבעיה 

 פירוט נוסף על פעולות המורה (רמזים, תזמון, וכו') 
לא התערבתי, וכן עקבתי אחרי פעילות התלמידים.

 

לא התערבתי בכלל. עברתי בין התלמידים והצצתי איפה הם נמצאים, בזוגות או שלשות ניסיתי להתרשם האם יש תלמיד אחד פעיל ואחרים פחות פעילים או שיש דיון (אך לא התערבתי בכל מקרה). לא עודדתי שיתוף פעולה מלבד האפשרות לעבוד בזוגות או שלשות, אך גם לא מנעתי שיתוף פעולה כזה בין הקבוצות. במקרה אחד ראיתי שזוג אחד פנה לעזרת זוג אחר כדי להבין את שיטה ב' - והחברים בזוג האחר פשוט ענו להם לפי ההבנה שלהם את שיטה ב'. רק כאשר שני זוגות הכריזו שסיימו לעבוד - שאלתי אותם שאלה בעקבות העבודה, אך מיד אחר כך הבנתי שכמעט כולם סיימו והתכוננתי לדיון במליאה.

פעולות התלמידים בעת עבודה על הבעיה  פירוט נוסף על פעולות התלמידים 
 ספרו על רעיונות מתמטיים או תובנות שנולדו בעת העבודה על הבעיה 

את שיטה ב' - היו תלמידים שהבינו כך: "על כל 20 נקודות מקבלים תוספת של 4 נקודות". והיו תלמידים שפרשו זאת כתוספת של חמישית או של 20%.

הרבה תלמידים שמו לב ששיטה ב' הכי טובה לחזקים, ושיטה ג' הכי טובה לחלשים בעוד שיטה א' שוויונית.

בעת העבודה על הבעיה היו לתלמידים הרבה תובנות חוץ-מתמטיות ביחס לשיטה הרצויה לתלמיד באופן אישי, לשיטה הרצויה לתלמידים בראיה חברתית, לשיטה הרצויה למורה, למה נחשב רצוי בעיניים של מורה, למה נחשב הגון ושוויוני. כמובן שכל תובנה כזו נושקת לתובנה מתמטית הקובעת איזו מהשיטות "מספקת את הסחורה" בהתאם לכל תובנה מהרשימה הנ"ל, ושכל ממשק כזה דורש הנמקה, למה אכן שיטה זו היא הכי מתאימה בהתאם לתובנה הנדונה.

תלמיד אחד שם לב שהתוספת לפי שיטה ד' היא בהתחלה הולכת וגדלה, ואח"כ הולכת וקטנה. לבסוף, הוא הגיעה למסקנה שעבור ציון 25 היא מקסימלית.

תלמיד אחד הציעה הצעה חלופית, שנראתה לו טובה מכל אלו שהוצעו.


 ספרו על קשיים שמנעו מהתלמידים לפתור את הבעיה בשלב זה 

מהזוית שלי כמורה לא נתקלתי בקשיים כאלה.

 העלו פתרונות מעניינים או ייחודיים של תלמידים 

6. דיון על הבעיה
 אם התקיים דיון תוך כדי עבודה על הבעיה או בעקבותיה,
תארו את התנהלות המורה והתלמידים:
  
 בפעולות המורה במהלך הדיון
אני (המורה) הובלתי את הדיון באופן הבא:

בהתחלה שאלתי שני תלמידים איזו שיטה הם כתלמידים מעדיפים שאני כמורה אאמץ. בהמשך שאלתי איזו שיטה כדאי לי כמורה לאמץ. עבור כל תשובה דרשתי נימוק. בנוסף, ניסיתי לשקף לתלמידים אילו ערכים (חוץ מתמטיים) כל העדפה כזו משקפת. מילים כמו: שיקולים אישיים (מה טוב לי כתלמיד חלש? כתלמיד חזק?), שיקולים חברתיים (מה יהיה טוב בסך הכל לתלמידי הכיתה? מה טוב לממוצע הכיתתי?), צדק ושוויון (תוספת שווה לכולם), הגינות (סיוע בהתאם לעבודה), סיוע לחלשים, שקיפות של הציון ביחס לידע (ולא שיטה שתעביר את כולם), ועוד - נכתבו על הלוח.

אחד התלמידים ששאלתי אותו מה היה מעדיף כתלמיד - קבע באופן ברור ששיטה ג' הכי טובה לחלשים ואילו שיטה ב' הכי טובה לחזקים אבל התקשה להסביר למה.

דוגמאות מספריות שתלמידים נתנו ביחס לשיטות השונות כחלק מהנימוקים שלהם - נכתבו באופן מסודר שאיפשר השוואה בתוך שיטה - בין ציונים שונים, ובין השיטות.

בשלב ראשון לא התייחסתי בכלל לפונקציות, ולא הצעתי לשרטט גרפים או לחפש ייצוגים אלגבריים לשיטות השונות. מטעם התלמידים היו תיאורים מילוליים של שיטות א'-ב' (שיטה ג' ניתנה מראש באופן כזה), והשוואות מספריות (טבלאיות יותר או פחות) של שיטות א', ג' ו- ד' (שיטה ב' ניתנה מראש באופן כזה).

לאחר הדיון עברנו במהירות על השאלות שבדף, ועל התשובות של התלמידים עבורן. התעכבנו מעט על ההוכחה ששיטה ד' מקיימת את הדרישה שתמיד הציון המתוקן גבוה מהמקורי.

תלמיד אחד הציע הצעה חלופית - ודנו בה. שאלתי את התלמידים אם היא דומה לאחת השיטות. לבסוף הגענו למסקנה שהיא דומה לשיטה ב'.

רק בסוף הדיון הצעתי להתבונן בתיקון הציון כפונקציה של הציון המקורי, וניסינו לשרטט את הגרפים המתאימים לכל השיטות באותה מערכת צירים. בהתחלה הם חשבו ששיטה ב' לא תתואר ע"י קו ישר, בניגוד לשיטה א', כי שם התוספת אינה קבועה, ולכן הם הופתעו כשגילו שגם כאן וגם בשיטה ג' מדובר בקו ישר, אך בשיטה ד' מיד היו תלמידים שאמרו "כאן זו כבר פרבולה" (בשבילם כל פונקציה שאינה קווית היא פרבולה...).

לפני סיום השיעור תלמידים העלו את הנושא של התוספת, בניגוד לציון המתוקן, אך לא הספקנו לחשוב על הגרפים של התוספת. בכל זאת התלמיד שתואר לעיל הסביר את מה שגילה ביחס לשיטה ד', שעבור ציון 25 היא נותנת תוספת מקסימלית.


 פעולות התלמידים במהלך הדיון פירוט נוסף על פעולות התלמידים
במהלך הדיון, התלמידים: שאלו שאלות (פרטו בהמשך)
הביעו דעות ועמדות (פרטו בהמשך)
הפנו את דבריהם למורה (הביאו בהמשך דוגמאות)
הפנו את דבריהם לתלמידים אחרים (הביאו דוגמאות בהמשך)

דוגמא לדעות ועמדות שתלמידים הביעו:

שיטה ג' לא הגיונית כי אפילו מי שקיבל 12 הוא עובר (יקבל 56) והרעיון של ציון הוא שהוא צריך לשקף מי יודע את החומר ומי לא.

דוגמא לדברים שתלמידים הפנו לתלמידים אחרים:

בנוגע לתיקון הציון 81 היה ברור לכולם ששיטה ב' היא השיטה שמציעה לאבנר את הציון המתוקן הגבוה ביותר אך התעורר ויכוח בין שני תלמידים אם לציון של 81 לפי שיטה ב' יתאים הציון 96.2 או 97.2. הם התקשו לשכנע זה את זה.

תלמיד א': זה 97.2 בדקתי במחשבון (אין לו מושג שצריך להכפיל ב1.2 אבל יש לו כפתור של אחוזים והוא "הוסיף 20%".

תלמיד ב': יש לך בעיה במחשבון. אתה רואה בטבלה של-80 מתאים 96, ועוד נקודה אחת מוסיפה עוד חמישית, ולכן 96.2.

תלמיד א' סמך לחלוטין על המחשבון והפרוצדורה ותלמיד ב' סמך לחלוטין על ההיגיון שלו והיה קשה להם לשכנע זה את זה כי תלמיד ב' ציפה לשכנוע הגיוני, שתלמיד א' לא היה מסוגל לספק לו, ולהיפך. בסוף שאלתי את תלמיד ב' אם הגיוני שעל נקודה נוספת התיקון יהיה רק 0.2 שזה פחות מנקודה ורק אז הוא הבין את הטעות שלו.






7. במבט לאחור
בהתייחס למורה
 באיזו מידה אהבתם את הבעיה?במידה רבה 
באיזו מידה הייתם שבעי רצון מהפעלת הבעיה?במידה רבה
מה היה מוצלח בהפעלת הבעיה?

זה גרם לתלמידים לחשוב, לדון, להשוות, והם היו מאד מעורבים בגלל ההקשר והערכים שצפו. העבודה בזוגות או שלשות עוררה הרבה דיונים פוריים.

השאלה שבה פתחתי את הדיון: מה כדאי לך כתלמיד? מה כדאי לי כמורה? היתה דרך טובה לסיכום במקום לעבור על הדף...

מה היה לא מוצלח בהפעלת הבעיה?

שלא הגעתי לפונקציות ולשרטוט הגרפים מוקדם יותר. שלא הספקתי לעסוק בשרטוט הגרפים של התוספת. שלא דנתי ברעיון של "מה טוב לממוצע?"

האם משהו הפתיע אתכם? אם כן, תארו מה ומדוע:

התפיסות השונות של שיטה ב'.

תמיד חשבתי שבשיטה ד' ככל שהציון יותר גבוה כך התוספת יותר קטנה, ולא שמתי לב שמתחת  25 זה הפוך.

התפיסה השגויה שאם בשיטה א' התוספת קבועה והגרף הוא קווי, ובשיטה ב' התוספת אינה קבועה אז כאן הגרף לא יהיה קווי.

מה למדתם מהפעלת הבעיה?
הבחינו בין אספקטים מתמטיים, פדגוגיים ואחרים.

פדגוגית: המטען הערכי-חברתי הפך לגורם מוטיבציוני, התלמידים היו מאד נלהבים מהדיון.

מתמטית: לא ציפיתי לתפיסה השגויה שגרף ב' יהיה לא קווי אבל זו היתה הזדמנות נחמדה לעסוק בכך [בד"כ הכיוון הוא: נתונה תבנית ממעלה ראשונה, איך יראה הגרף שלה? (תשובה: קו ישר). וכאן הכיוון הוא הפוך, איך נבדוק אם גרף הוא קווי או לא? (תשובה: אם התבנית תהיה ממעלה ראשונה, אז נדע שהוא קווי, ואם לא אז לא...)].


בהסתכלות לאחור, מה הייתם עושים אחרת?

בויכוח בין שני התלמידים לגבי הציון המתאים ל- 81 הייתי צריכה לאפשר לתלמידים להכריע מי צודק, ויותר חשוב, לתת להם את ההזדמנות לשכנע את הטועה בטעותו. אני מצטערת שמיהרתי לקחת את תפקיד ה"מורה" בשלב הזה. 

אם ערכתם שינויים בבעיה המקורית, 
כיצד הם תרמו להפעלה?
באיזו מידה היה השיעור דומה לשיעור אופייני שלכם?במידה מועטה
פרטו והסבירו דימיון ושוני

מבחינת הצורך בחשיבה, בהנמקה, בשכנוע - דומה מאד.

בד"כ השיעורים שלי הם יותר במליאה ופחות בעבודה אישית ובזוגות או קבוצות קטנות.

באיזו מידה הייתם ממליצים על הבעיה
לעמיתים שעובדים בתנאים דומים?
במידה רבה
פרטו והסבירו סיבות להמליץ או לא להמליץ.

הייתי ממליצה כי זה גרם לתלמידים לבחון פונקציות שונות המתוארות ביצוגים שונים ואילץ אותם לעבור מיצוג אחד לאחר לפחות בחלק מהמעברים. וגם בגלל שהתלמידים היו מאד מעורבים, בשל ההקשר הערכי.

לא הייתי ממליצה בתור אתגר רציני - כי לא התרשמתי שהתלמידים נתקלו בקושי משמעותי.

בהתייחס לתלמידים
מה לדעתכם למדו תלמידים שהצליחו
לפתור אם הבעיה באופן פחות או יותר עצמאי?

שהמתמטיקה משמשת אותם לבחור אופציה מועדפת בהתאם להעדפות ערכיות שונות. שאפשר לבחון אפשרויות שונות שמיוצגות ביצוגים מתמטיים שונים ולהשוות ביניהן.

מה לדעתכם למדו תלמידים שלא
פתרו את הבעיה אך נחשפו לפתרונות שלה?

אני לא בטוחה שיש לי תלמידים שלא פתרו את הבעיה.

 עד כמה עוררה הבעיה מוטיבציה,
עניין או סקרנות בקרב תלמידים
במידה רבה מאד
 פרטו מה עורר מוטיבציה/עניין/סקרנות. 

כפי שהסברתי לעיל, הציונים הם עניין שנוגע לחיי התלמידים, והם התלהבו מההקשר הערכי: מה צודק, מה כדאי, למי זה טוב, ועוד.







נוספו עבור קהילת מחוז מרכז:


שתפו באמירה או שאלה מעניינת של תלמיד בהקשר לבעיה או לפתרונה.

כדאי לבדוק מה משפר את הממוצע הכי הרבה

שתפו בתובנה שלכם בעקבות הפעלת הבעיה
 

לא לוותר בפעם הבאה על שרטוט הגרפים של התוספת ועל המחשבה איך ייראה הייצוג האלגברי של התוספת.








הפרטים בהמשך הם חזרה על פרטים קודמים, לעיתים בשינויים קוסמטיים (יש לתקן את התבנית בהמשך)

1. פרטים כללים

הבעיה כפי שהופעלה


שינויים שנערכו בבעיה והסיבות לכך:
 כיצד קשורה הבעיה לרצף ההוראה?אין קשר
אם בחרתם "אחר", פרטו:




פעילותסביבת פעילותאופן העבודהזמן (דק')
שלב אעבודה על הבעיהשיעור פנים אל פניםאחר (פרטו)15
שלב בדיון בעקבות עבודה על הבעיהשיעור פנים אל פניםעבודה משותפת במליאה45
שלב ג
שלב ד
שלב ה
פירוט נוסף על שלבי ההפעלה: 

שלב א' - עבודה על הבעיה, אופן העבודה: נתתי לתלמידים לבחור אם לעבוד בעבודה אישית, בזוגות, או בשלשות.




פעולות המורה
(סמנו את כל הפעולות שבוצעו)
חילקתי דפי עבודה או שלחתי קישור לבעיה
 פירוט נוסף על פעולות המורה:
פעולות התלמידים: קראו את הבעיה ומיד התחילו לעבוד עליה
שוחחו בינם לבין עצמם (פרט בהמשך)
פירוט נוסף על פעולות התלמידים:


פעולות המורה בעת עבודה על הבעיה 

 פירוט נוסף על פעולות המורה (רמזים, תזמון, וכו') 
לא התערבתי, וכן עקבתי אחרי פעילות התלמידים.

 

לא התערבתי בכלל. עברתי בין התלמידים והצצתי איפה הם נמצאים, בזוגות או שלשות ניסיתי להתרשם האם יש תלמיד אחד פעיל ואחרים פחות פעילים או שיש דיון (אך לא התערבתי בכל מקרה). לא עודדתי שיתוף פעולה מלבד האפשרות לעבוד בזוגות או שלשות, אך גם לא מנעתי שיתוף פעולה כזה בין הקבוצות. במקרה אחד ראיתי שזוג אחד פנה לעזרת זוג אחר כדי להבין את שיטה ב' - והחברים בזוג האחר פשוט ענו להם לפי ההבנה שלהם את שיטה ב'. רק כאשר שני זוגות הכריזו שסיימו לעבוד - שאלתי אותם שאלה בעקבות העבודה, אך מיד אחר כך הבנתי שכמעט כולם סיימו והתכוננתי לדיון במליאה.

פעולות התלמידים בעת עבודה על הבעיה  פירוט נוסף על פעולות התלמידים 
 רעיונות מתמטיים או תובנות שנולדו בעת העבודה על הבעיה 

את שיטה ב' - היו תלמידים שהבינו כך: "על כל 20 נקודות מקבלים תוספת של 4 נקודות". והיו תלמידים שפרשו זאת כתוספת של חמישית או של 20%.

הרבה תלמידים שמו לב ששיטה ב' הכי טובה לחזקים, ושיטה ג' הכי טובה לחלשים בעוד שיטה א' שוויונית.

בעת העבודה על הבעיה היו לתלמידים הרבה תובנות חוץ-מתמטיות ביחס לשיטה הרצויה לתלמיד באופן אישי, לשיטה הרצויה לתלמידים בראיה חברתית, לשיטה הרצויה למורה, למה נחשב רצוי בעיניים של מורה, למה נחשב הגון ושוויוני. כמובן שכל תובנה כזו נושקת לתובנה מתמטית הקובעת איזו מהשיטות "מספקת את הסחורה" בהתאם לכל תובנה מהרשימה הנ"ל, ושכל ממשק כזה דורש הנמקה, למה אכן שיטה זו היא הכי מתאימה בהתאם לתובנה הנדונה.

תלמיד אחד שם לב שהתוספת לפי שיטה ד' היא בהתחלה הולכת וגדלה, ואח"כ הולכת וקטנה. לבסוף, הוא הגיעה למסקנה שעבור ציון 25 היא מקסימלית.

תלמיד אחד הציעה הצעה חלופית, שנראתה לו טובה מכל אלו שהוצעו.


 קשיים שמנעו מהתלמידים לפתור את הבעיה בשלב זה 

מהזוית שלי כמורה לא נתקלתי בקשיים כאלה.

 פתרונות מעניינים או ייחודיים של תלמידים 

 התנהלות המורה והתלמידים בעת הדיון בבעיה:
  
 בפעולות המורה במהלך הדיון
המורה הוביל/ה את הדיון באופן הבא:

בהתחלה שאלתי שני תלמידים איזו שיטה הם כתלמידים מעדיפים שאני כמורה אאמץ. בהמשך שאלתי איזו שיטה כדאי לי כמורה לאמץ. עבור כל תשובה דרשתי נימוק. בנוסף, ניסיתי לשקף לתלמידים אילו ערכים (חוץ מתמטיים) כל העדפה כזו משקפת. מילים כמו: שיקולים אישיים (מה טוב לי כתלמיד חלש? כתלמיד חזק?), שיקולים חברתיים (מה יהיה טוב בסך הכל לתלמידי הכיתה? מה טוב לממוצע הכיתתי?), צדק ושוויון (תוספת שווה לכולם), הגינות (סיוע בהתאם לעבודה), סיוע לחלשים, שקיפות של הציון ביחס לידע (ולא שיטה שתעביר את כולם), ועוד - נכתבו על הלוח.

אחד התלמידים ששאלתי אותו מה היה מעדיף כתלמיד - קבע באופן ברור ששיטה ג' הכי טובה לחלשים ואילו שיטה ב' הכי טובה לחזקים אבל התקשה להסביר למה.

דוגמאות מספריות שתלמידים נתנו ביחס לשיטות השונות כחלק מהנימוקים שלהם - נכתבו באופן מסודר שאיפשר השוואה בתוך שיטה - בין ציונים שונים, ובין השיטות.

בשלב ראשון לא התייחסתי בכלל לפונקציות, ולא הצעתי לשרטט גרפים או לחפש ייצוגים אלגבריים לשיטות השונות. מטעם התלמידים היו תיאורים מילוליים של שיטות א'-ב' (שיטה ג' ניתנה מראש באופן כזה), והשוואות מספריות (טבלאיות יותר או פחות) של שיטות א', ג' ו- ד' (שיטה ב' ניתנה מראש באופן כזה).

לאחר הדיון עברנו במהירות על השאלות שבדף, ועל התשובות של התלמידים עבורן. התעכבנו מעט על ההוכחה ששיטה ד' מקיימת את הדרישה שתמיד הציון המתוקן גבוה מהמקורי.

תלמיד אחד הציע הצעה חלופית - ודנו בה. שאלתי את התלמידים אם היא דומה לאחת השיטות. לבסוף הגענו למסקנה שהיא דומה לשיטה ב'.

רק בסוף הדיון הצעתי להתבונן בתיקון הציון כפונקציה של הציון המקורי, וניסינו לשרטט את הגרפים המתאימים לכל השיטות באותה מערכת צירים. בהתחלה הם חשבו ששיטה ב' לא תתואר ע"י קו ישר, בניגוד לשיטה א', כי שם התוספת אינה קבועה, ולכן הם הופתעו כשגילו שגם כאן וגם בשיטה ג' מדובר בקו ישר, אך בשיטה ד' מיד היו תלמידים שאמרו "כאן זו כבר פרבולה" (בשבילם כל פונקציה שאינה קווית היא פרבולה...).

לפני סיום השיעור תלמידים העלו את הנושא של התוספת, בניגוד לציון המתוקן, אך לא הספקנו לחשוב על הגרפים של התוספת. בכל זאת התלמיד שתואר לעיל הסביר את מה שגילה ביחס לשיטה ד', שעבור ציון 25 היא נותנת תוספת מקסימלית.


 פעולות התלמידים במהלך הדיון פירוט נוסף על פעולות התלמידים
במהלך הדיון, התלמידים: שאלו שאלות (פרטו בהמשך)
הביעו דעות ועמדות (פרטו בהמשך)
הפנו את דבריהם למורה (הביאו בהמשך דוגמאות)
הפנו את דבריהם לתלמידים אחרים (הביאו דוגמאות בהמשך)

דוגמא לדעות ועמדות שתלמידים הביעו:

שיטה ג' לא הגיונית כי אפילו מי שקיבל 12 הוא עובר (יקבל 56) והרעיון של ציון הוא שהוא צריך לשקף מי יודע את החומר ומי לא.

דוגמא לדברים שתלמידים הפנו לתלמידים אחרים:

בנוגע לתיקון הציון 81 היה ברור לכולם ששיטה ב' היא השיטה שמציעה לאבנר את הציון המתוקן הגבוה ביותר אך התעורר ויכוח בין שני תלמידים אם לציון של 81 לפי שיטה ב' יתאים הציון 96.2 או 97.2. הם התקשו לשכנע זה את זה.

תלמיד א': זה 97.2 בדקתי במחשבון (אין לו מושג שצריך להכפיל ב1.2 אבל יש לו כפתור של אחוזים והוא "הוסיף 20%".

תלמיד ב': יש לך בעיה במחשבון. אתה רואה בטבלה של-80 מתאים 96, ועוד נקודה אחת מוסיפה עוד חמישית, ולכן 96.2.

תלמיד א' סמך לחלוטין על המחשבון והפרוצדורה ותלמיד ב' סמך לחלוטין על ההיגיון שלו והיה קשה להם לשכנע זה את זה כי תלמיד ב' ציפה לשכנוע הגיוני, שתלמיד א' לא היה מסוגל לספק לו, ולהיפך. בסוף שאלתי את תלמיד ב' אם הגיוני שעל נקודה נוספת התיקון יהיה רק 0.2 שזה פחות מנקודה ורק אז הוא הבין את הטעות שלו.






בהתייחס למורה

 באיזו מידה אהבתם את הבעיה?במידה רבה 
באיזו מידה הייתם שבעי רצון מהפעלת הבעיה?במידה רבה
מה היה מוצלח בהפעלת הבעיה?

זה גרם לתלמידים לחשוב, לדון, להשוות, והם היו מאד מעורבים בגלל ההקשר והערכים שצפו. העבודה בזוגות או שלשות עוררה הרבה דיונים פוריים.

השאלה שבה פתחתי את הדיון: מה כדאי לך כתלמיד? מה כדאי לי כמורה? היתה דרך טובה לסיכום במקום לעבור על הדף...

מה היה לא מוצלח בהפעלת הביעה?

שלא הגעתי לפונקציות ולשרטוט הגרפים מוקדם יותר. שלא הספקתי לעסוק בשרטוט הגרפים של התוספת. שלא דנתי ברעיון של "מה טוב לממוצע?"

האם משהו הפתיע אתכם? אם כן, תארו מה ומדוע:

התפיסות השונות של שיטה ב'.

תמיד חשבתי שבשיטה ד' ככל שהציון יותר גבוה כך התוספת יותר קטנה, ולא שמתי לב שמתחת  25 זה הפוך.

התפיסה השגויה שאם בשיטה א' התוספת קבועה והגרף הוא קווי, ובשיטה ב' התוספת אינה קבועה אז כאן הגרף לא יהיה קווי.

מה למדתם מהפעלת הבעיה?
הבחינו בין אספקטים מתמטיים, פדגוגיים ואחרים.

פדגוגית: המטען הערכי-חברתי הפך לגורם מוטיבציוני, התלמידים היו מאד נלהבים מהדיון.

מתמטית: לא ציפיתי לתפיסה השגויה שגרף ב' יהיה לא קווי אבל זו היתה הזדמנות נחמדה לעסוק בכך [בד"כ הכיוון הוא: נתונה תבנית ממעלה ראשונה, איך יראה הגרף שלה? (תשובה: קו ישר). וכאן הכיוון הוא הפוך, איך נבדוק אם גרף הוא קווי או לא? (תשובה: אם התבנית תהיה ממעלה ראשונה, אז נדע שהוא קווי, ואם לא אז לא...)].


בהסתכלות לאחור, מה הייתם עושים אחרת?

בויכוח בין שני התלמידים לגבי הציון המתאים ל- 81 הייתי צריכה לאפשר לתלמידים להכריע מי צודק, ויותר חשוב, לתת להם את ההזדמנות לשכנע את הטועה בטעותו. אני מצטערת שמיהרתי לקחת את תפקיד ה"מורה" בשלב הזה. 

אם ערכתם שינויים בבעיה המקורית, 
כיצד הם תרמו להפעלה?
באיזו מידה היה השיעור דומה לשיעור אופייני שלכם?במידה מועטה
פרטו והסבירו דימיון ושוני

מבחינת הצורך בחשיבה, בהנמקה, בשכנוע - דומה מאד.

בד"כ השיעורים שלי הם יותר במליאה ופחות בעבודה אישית ובזוגות או קבוצות קטנות.

באיזו מידה הייתם ממליצים על הבעיה
לעמיתים שעובדים בתנאים דומים?
במידה רבה
פרטו והסבירו סיבות להמליץ או לא להמליץ.

הייתי ממליצה כי זה גרם לתלמידים לבחון פונקציות שונות המתוארות ביצוגים שונים ואילץ אותם לעבור מיצוג אחד לאחר לפחות בחלק מהמעברים. וגם בגלל שהתלמידים היו מאד מעורבים, בשל ההקשר הערכי.

לא הייתי ממליצה בתור אתגר רציני - כי לא התרשמתי שהתלמידים נתקלו בקושי משמעותי.

בהתייחס לתלמידים
מה לדעתכם למדו תלמידים שהצליחו
לפתור אם הבניה באופן פחות או יותר עצמאי?

שהמתמטיקה משמשת אותם לבחור אופציה מועדפת בהתאם להעדפות ערכיות שונות. שאפשר לבחון אפשרויות שונות שמיוצגות ביצוגים מתמטיים שונים ולהשוות ביניהן.

מה לדעתכם למדו תלמידים שלא
פתרו את הבעיה אך נחשפו לפתרונות שלה?

אני לא בטוחה שיש לי תלמידים שלא פתרו את הבעיה.

 עד כמה עוררה הביעה מוטיבציה,
עניין או סקרנות בקרב תלמידים
במידה רבה מאד
 פרטו מה עורר מוטיבציה/עניין/סקרנות. 

כפי שהסברתי לעיל, הציונים הם עניין שנוגע לחיי התלמידים, והם התלהבו מההקשר הערכי: מה צודק, מה כדאי, למי זה טוב, ועוד.



נוספו עבור קהילת מחוז מרכז:שתפו באמירה או שאלה מעניינת של תלמיד בהקשר לבעיה או לפתרונה.

כדאי לבדוק מה משפר את הממוצע הכי הרבה

שתפו בתובנה שלכם בעקבות הפעלת הבעיה
 

לא לוותר בפעם הבאה על שרטוט הגרפים של התוספת ועל המחשבה איך ייראה הייצוג האלגברי של התוספת.