בהתחלה שאלתי שני תלמידים איזו שיטה הם כתלמידים מעדיפים שאני כמורה אאמץ. בהמשך שאלתי איזו שיטה כדאי לי כמורה לאמץ. עבור כל תשובה דרשתי נימוק. בנוסף, ניסיתי לשקף לתלמידים אילו ערכים (חוץ מתמטיים) כל העדפה כזו משקפת. מילים כמו: שיקולים אישיים (מה טוב לי כתלמיד חלש? כתלמיד חזק?), שיקולים חברתיים (מה יהיה טוב בסך הכל לתלמידי הכיתה? מה טוב לממוצע הכיתתי?), צדק ושוויון (תוספת שווה לכולם), הגינות (סיוע בהתאם לעבודה), סיוע לחלשים, שקיפות של הציון ביחס לידע (ולא שיטה שתעביר את כולם), ועוד - נכתבו על הלוח. אחד התלמידים ששאלתי אותו מה היה מעדיף כתלמיד - קבע באופן ברור ששיטה ג' הכי טובה לחלשים ואילו שיטה ב' הכי טובה לחזקים אבל התקשה להסביר למה. דוגמאות מספריות שתלמידים נתנו ביחס לשיטות השונות כחלק מהנימוקים שלהם - נכתבו באופן מסודר שאיפשר השוואה בתוך שיטה - בין ציונים שונים, ובין השיטות. בשלב ראשון לא התייחסתי בכלל לפונקציות, ולא הצעתי לשרטט גרפים או לחפש ייצוגים אלגבריים לשיטות השונות. מטעם התלמידים היו תיאורים מילוליים של שיטות א'-ב' (שיטה ג' ניתנה מראש באופן כזה), והשוואות מספריות (טבלאיות יותר או פחות) של שיטות א', ג' ו- ד' (שיטה ב' ניתנה מראש באופן כזה). לאחר הדיון עברנו במהירות על השאלות שבדף, ועל התשובות של התלמידים עבורן. התעכבנו מעט על ההוכחה ששיטה ד' מקיימת את הדרישה שתמיד הציון המתוקן גבוה מהמקורי. תלמיד אחד הציע הצעה חלופית - ודנו בה. שאלתי את התלמידים אם היא דומה לאחת השיטות. לבסוף הגענו למסקנה שהיא דומה לשיטה ב'. רק בסוף הדיון הצעתי להתבונן בתיקון הציון כפונקציה של הציון המקורי, וניסינו לשרטט את הגרפים המתאימים לכל השיטות באותה מערכת צירים. בהתחלה הם חשבו ששיטה ב' לא תתואר ע"י קו ישר, בניגוד לשיטה א', כי שם התוספת אינה קבועה, ולכן הם הופתעו כשגילו שגם כאן וגם בשיטה ג' מדובר בקו ישר, אך בשיטה ד' מיד היו תלמידים שאמרו "כאן זו כבר פרבולה" (בשבילם כל פונקציה שאינה קווית היא פרבולה...). לפני סיום השיעור תלמידים העלו את הנושא של התוספת, בניגוד לציון המתוקן, אך לא הספקנו לחשוב על הגרפים של התוספת. בכל זאת התלמיד שתואר לעיל הסביר את מה שגילה ביחס לשיטה ד', שעבור ציון 25 היא נותנת תוספת מקסימלית.
|