באיזו מידה אהבתם את הבעיה? | במידה רבה מאד |
באיזו מידה הייתם שבעי רצון מהפעלת הבעיה? | במידה רבה מאד |
מה היה מוצלח בהפעלת הבעיה? | ריבוי דרכי פתרון שהציעו התלמידים, כולל, ובעיקר, דרכים שגויות שאפשרו לחשוף פערים בחומר הנלמד. הבעיה איפשרה אינטגרציה של נושאים שנלמדו קודם: ישרים, וקטור בגישה גיאומטרית, נוסחאות אנליטיות. |
מה היה לא מוצלח בהפעלת הבעיה? | |
האם משהו הפתיע אתכם? אם כן, תארו מה ומדוע: | המספר הרב של הפתרונות השונים שהתלמידים הציגו. היו דרכים שאני לא חשבתי עליהן. חלוקת הזמן - שהדיון על הסעיף הראשון בלבד לקח כל כך הרבה זמן (ולא הרגיש מבוזבז) |
מה למדתם מהפעלת הבעיה? הבחינו בין אספקטים מתמטיים, פדגוגיים ואחרים. | את הערך בלתת לעבוד לבד, ואז לעבוד בזוגות. זה מאפשר בהתחלה כן התמודדות עצמית, ואז היה בסיס הרבה יותר טוב לדיון בזוגות. |
בהסתכלות לאחור, מה הייתם עושים אחרת? | לא |
אם ערכתם שינויים בבעיה המקורית, כיצד הם תרמו להפעלה? | |
באיזו מידה היה השיעור דומה לשיעור אופייני שלכם? | במידה רבה |
פרטו והסבירו דימיון ושוני | דומה: הזמן לתרגול יחידני ודיון כיתתי שמציג ריבוי פתרונות שונה: עבודה בזוגות בין לבין, וזה שהשארתי את הפתרונות השגויים שהובילו למבוי סתום על הלוח, והתייחסות אליהם כחלק אינטגרלי מתהליך הלמידה |
באיזו מידה הייתם ממליצים על הבעיה לעמיתים שעובדים בתנאים דומים? | במידה רבה |
פרטו והסבירו סיבות להמליץ או לא להמליץ. | זאת שאלת בגרות מוצלחת. אבל אפשר היה להפיק את אותו הערך מרוב שאלות בגרות על וקטורים אלגבריים. |
בהתייחס לתלמידים | |
מה לדעתכם למדו תלמידים שהצליחו לפתור אם הבעיה באופן פחות או יותר עצמאי? | קיבלו חיזוק לדרך הפתרון שלהם והועשרו מחשיפה לדרכים שונות |
מה לדעתכם למדו תלמידים שלא פתרו את הבעיה אך נחשפו לפתרונות שלה? | מה תקע אותם בתהליך הפתרון. |
עד כמה עוררה הבעיה מוטיבציה, עניין או סקרנות בקרב תלמידים | במידה רבה |
פרטו מה עורר מוטיבציה/עניין/סקרנות. | - העבודה בזוגות הייתה בסיס טוב למוטיבציה לדיון
- העובדה שמדובר בשאלת בגרות ייצרה רלוונטיות
- העושר של הדרכים שבהן אפשר לגשת לבעיה
|