חילקתי דף עבודה לכל תלמיד. 
הדגשתי כי ראשית יש לפתור את הבעיה עם הנתונים הקיימים, ורק לאחר מכן לפתור אותה בהתייחס לכיתוב. 

הדגשתי כי אנחנו לא בשיעור גיאומטריה או אנליזה, וכי ניתן להשתמש בכל כלי מתמטי שעולה בדעתם.

התלמידים ניסו "לסחוט" ממני רמזים, אך ללא הועיל. אמרתי להם שגם מותר להיעזר במחברת או באינטרנט. 

הילדים קישרו את הבעיה בהתחלה לגיאומטריה (האשם הוא בי, כיוון שאני שם דגש יותר על נושא זה), ולכן ניסו לפתור בעזרת דמיון משולשים (הנושא האחרון שנלמד) ופיתגורס. חלק מהקבוצות אכן הצליחו לפתור בדרך משולבת זו או באחת מהדרכים. עודדתי את הקבוצות לחפש את הדרך הפשוטה ביותר, זאת הדורשת עבודה מועטה. 

חלקם התלוננו שהפתרון ארוך מדי והתעצלו להמשיך בדרך בה התחילו. כפי שרשמתי בסעיף הקודם, עודדתי את העצלנות שלהם והנחיתי אותם לחפש דרך פשוטה יותר.

היו ויכוחים בין התלמידים בנוגע לאיזה דרך לפתור, ולא התערבתי. היו שני תלמידים שהעדיפו להתנתק מהקבוצות שלהם וניסו לפתור את השאלה לבד. מבחינתי זה היה טבעי, שכן זו הפעם הראשונה שיש עבודה בקבוצות בכיתה הזאת, וישנם תלמידים (ואף אנשים בוגרים) שהפורמט הקבוצתי פחות מתאים להם. 

בדיון בכיתה אמרתי כי המורה שלהם הצליח לפתור את הבעיה בשש דרכים שונות, והם התפלאו לשמוע.
קישרתי את זה לבעיות קיצון, בהן הבעיות פתוחות יותר ומאפשרות שימוש נרחב יותר בכלים מגוונים. 

התלמידים שאלו שאלות אם הם בכיוון או אם התשובה נכונה.

אמרתי להם שישלחו נציג לקבוצות אחרות וישוו את הפתרונות. 

ניסוח הבעיה מצוין, אפשר להעביר אותה ולפתור אותה בדרכים שונות, היא מקשרת את המתמטיקה לחיי היומיום.

לא משהו שמצאתי. 

הופתעתי שלעתים תלמידי 5 יח"ל מתעצלים ורבים, אבל ילדים הם ילדים...

1) למדתי שלמידת עמיתים אמנם לוקחת זמן רב יותר, אך הנושא נלמד בצורה עמוקה יותר.

2) תחרות חברותית היא עניין מבורך בכל גיל.

שום דבר, אקח את הפעילות כפי שהיא גם לקבוצה שאלמד בשנה הבאה. 

כפי שציינתי לעיל, הוספתי דרגה קטנה של פתרון הבעיה עם הנתונים הקיימים.

זה נתן לתלמידים את מרחב הנשימה לטעות ו"להתחיל בקטן", לפני שהם ניגשים לבעיה הגדולה. 

דמיון: אני נותן לכיתת י' 5 יח"ל מדי פעם תרגילים מאתגרים ודורש לפתור בדרכים שונות.

שוני: עבודה בקבוצות, בעיה פתוחה. 

להמליץ: הבעיה מעוררת עניין, מקושרת לחיים האמיתיים ומאפשרת פתרון בדרכים מתמטיות מגוונות. 

* לא רואה סיבה לא להמליץ. 

1) שהנושאים הנלמדים בכיתה אינם תלושים מהמציאות.

2) לחשוב רוחבית. כלומר- לא להסתכל על בעיה ומיד לשלוף כלי מתמטי, אלא לקחת את הזמן ולנתח אותה. 

לעבוד בצוות, להתסכל על בעיה מכיוונים שונים. 

תחרותיות, הצורך לפתור בדרכים שונות, הצורך להתבלט מעל החברים לקבוצה.