הקראתי את הבעיה תוך בדיקת ההבנה. חזרתי מספר פעמים על כך שכל התשובות שגויות. הילדים היו מופתעים ומאותגרים.

הילדים ניסו להציב את הפיתרונות בתוך המשוואה ולפתור מערכת משוואות. הבינו שזהם לא הבינו מה זה אומר - הפיתרון. התחילו לדבר ולשוחח מה עוד אפשר לעשות. הגיעו לכך שצריך לעשות טרינומים בכל אחד מהילדים ולהשוות מה התלמידים למעשה פתרו, תוך הנחה שכולם ידעו לפתור באמת. 

עברתי בין קבוצות התלמידים והסתכלתי על מה שהם עשו. גם אם ראיתי שהם לא בדרך נכונה כל כך, לא התערבתי.

במידה וילדים ביקשו עזרה כי לא היה להם כיוון, שאלתי אותה שאלה: "מה לדעתם פתרו הילדים בבוחן פתע? 

התלמידים המשיכו והיו כאלו שסיימו. נתתי להם משימה אחרת והתלמידים אחרים המשיכו וקיבלו את הזמן שהיו צריכים כדי להתמוד עם הבעיה.

לא ויתרתי על אף תלמיד ונתתי לכל קבוצה את הזמן הדרוש לה.

תלמידים הבינו שלהציב סתם לא פיתרון כי הם לא מבינים איך הצבה מקדמת אותם

תלמידים הבינו שצריך לנסות לחשוב אחרת 

הילדים לא מייד הבינו מה צריך לעשות בשאלה וניסו להציב את הנתונים במשוואה הנתונה. אחרים פספסו שמקם המובל הוא 1.

כאשר התלמידים הגישו לי את הפיתרונות, התחלנו לדון על בעיה. הדיון התחיל מפיתרון הבעיה שהיה בשיתוף עם התלמידים.

הנקודה הראשנה שעלתה היא כמה פתרונות אפשריים יש לבעיה זו. לא היה קל לחלק להבין שיש 2 פתרונות שונים. שם רובם הסתבכו בבחירה אחת.

לאחר מכך השתמשתי באחת השאלות של דיון שהציעו במדריך למורה וזה כמה פתרונות יכולים להיות לטרינום בפירוק. הכיתה התחלקה בדעות אם זה אחד או שניים.

אז פתחנו דסמוס וכתבנו נוסחאות וייטה (מותאמות לטרינום ריבועי). תרגמנו את זה לפונקציה והכנסו בדסומס. ראינו שיש 2 פיתרונות סמטריים אפשריים ולכן אין 2 דרכים שונות לפרק את הטרינום הריבועי.

תלמידים שאלו האם יש פיתרון אחד, איך להגיע אליו, איך לבחור מה יותר נכון בין שני הפתרונות האפשריים. בדיון השתתפו ושאלו שאלות הבהרה והבנה כל חקירת מערכת משוואות.

מתן זמן לחשוב והיעדר רמזים.

לא מוצאת משהו

הפתיע אותי שכולם פתרו וכולם הגיעו כך או אחרת לפיתרון השאלה בזמן הקצוב.

למדתי מדיון שלא כולם הבינו שיש פירוק אחד בלבד לטרינום ריבועי. חשבתי שזה מאוד ברור שיש רק פירוק אחד. הם הפתיעו אותי שחלקם חשבו שיש יותר מפירוק אחד. 

לא הייתי משנה כלום.

השיעור דומה מאוד בגישה - אני תמיד נותנת לילדים להתמודד עם בעיה לבד או בקבוצות. אני נותנת זמן לחשוב ולפתור. 

השוני העיקרי זה אופי השאלה. בשיעור רגיל באלגברה יש חלק של הקנייה וחלק של תרגול והתרגול די דומה למה שילדים ראו בהקנייה. לפעמים השיעור מתחיל משאלה שונה ואז באה הקנייה. אבל עדיין, שאלות הן מסוג שונה משאלות שקיבלנו.

בעיה זו מאוד מאבחנת את הבנת התמידים בנושא הנלמד. כמו כן, עולה דיון מעניין שמגלה אם יש חוסר הבנה במושגים כלשהם אצל התלמידים.

תלמידים למדו על עצמם - שהם יודעים ומבינים את החומר ברמה כזו שמסוגלים להתמודד עם בעיה לא שגרתית. 

תלמידים כאלו (אלו התלמידים שרעיון המקורי לא היה שלהם) השתתפו והבינו שעליהם להתעמק בנושא.

תלמידים מאוד נהנו מבעיה היפה, זה גרם להם לחשוב מה עוד עליהם לחזק.